בשנים האחרונות עוסקות עבודותיה של צביה האריס ליבנה בשני נושאים עיקריים;
ציורים על פי תצלומים הלקוחים מאלבומי הילדות של משפחתה או תצלומי חורבות
ואתרים שהיא מתעדת ברחבי רמת הגולן.
שני נושאים אלו מאגדים בתוכם צורך דומה בזיקה אל אנשים ומקומות שהיו ואינם.
תהליך הציור מאפשר להאריס ליבנה התבוננות פעילה ומתמשכת בדימויים
של בני משפחתה ושל הסביבה בה גדלה.
באופן זה הציור מהווה עבורה גישה אל אותם אנשים ומקומות, ומאפשר לה היזכרות מחודשת בפרטים נשכחים.
בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" נוסף לעיסוק בדימויים אלו ממד של היאחזות
בוודאות היחידה שנותרה- העבר, שכן ההווה אינו יציב והעתיד לוט בערפל.
העיסוק באתרי החורבות בגולן נובע מתוך צורך להתבונן בנוכחות שנותרה
מאלו שהתגוררו כאן לפנינו. ברחבי הגולן ניתן למצוא אין ספור עדויות
לקהילות ששכנו בו עד למלחמת ששת הימים.
דרך הציור מנסה האריס ליבנה לתעד אותן ולהשיב להן את כבודן האבוד, ומתייחסת אליהן כמראה המשקפת את מצבנו כיום.